מרפק טניס – Lateral Epicondylitis

תיאור כללי – מהו מרפק טניס?

מרפק טניס (Lateral Epicondylitis) הינה התסמונת שימוש יתר (overuse) הנפוצה ביותר במרפק אשר נגרמת מפציעה של גידים ונקודת אחיזתם בעצם הזרוע.

הסיבה העיקרית להתפתחות הבעיה היא עומסי יתר כרוניים על הגידים וחיבורם לעצם הזרוע. יש לציין שרק 5% מהאנשים הסובלים ממרפק טניס קשורים למשחק הטניס!

הבעיה נובעת לרוב מפעולות חוזרניות כגון שימוש במחשב, הרמת חפצים כבדים, תנועות סיבוביות חוזרניות של האמה ועומסים של רטט. בעלי מקצוע עם עבודה ממושכת על מחשב, חשמלאים, נגרים, גננים או כל מקצוע הדורש תנועות חוזרניות ביד אחת נמצאים בקבוצת סיכון מוגברת למפרק טניס.

מרפק טניס משפיע על 1-3% מהאוכלוסיה, בעיקר על בני 35-50, ללא הבדל משמעותי בין גברים לנשים וב 20% מהמקרים המגבלה נמשכת מעל שנה. [1] [2]

קבוצות הסיכון: סקירה ספרותית (Systematic Review) זיהתה 3 גורמי סיכון מרכזיים:

1. שימוש חוזרני בכלים מעל משקל של 1 ק"ג.

2. הרמת חפצים מעל 20 ק"ג לפחות 10 פעמים ביום (באופן עקבי לאורך זמן).

3. תנועות חוזרניות (כולל שימוש במחשב) מעל שעתיים ביום!

גורמי סיכון נוספים: שימוש יתר, תנועות חוזרניות, אימון לקוי, חוסר איזון תנועתי, בעיות גמישות, גיל, ירידה בזרימת דם, חולשה, חוסר איזון שרירי ומרכיבים נפשיים. [3]

אנטומיה רלוונטית

מפרק המרפק מורכב משלוש עצמות: עצם הזרוע (Humerus) המתחברת לשתי עצמות האמה (Ulna + Radius). בקצה עצם הזרוע ישנן שתי בליטות גרמיות (אחת בחלק הפנימי והשנייה בחלק החיצוני) המהוות נקודות אחיזה לגידים של שרירים אשר מניעים את האצבעות, שורש כף היד, האמה והמרפק. לבליטה בחלק הפנימי (Medial Epicondyle) מתחברים הגידים של השרירים המכופפים של שורש כף היד והאצבעות בעוד שלבליטה החיצונית (Lateral Epicondyle) מתחברים הגידים של השרירים הפושטים. פציעה של הגידים ונקודת אחיזתם בחלק החיצוני נקראת מרפק טניס (Lateral Epicondylitis) בעוד שפציעה דומה בחלק הפנימי נקראת מרפק גולף (Medial Epicondylitis).

השרירים הפושטים אחראיים בעיקר על תנועות של פשיטת האצבעות ושורש כף היד אך פעילים מאוד גם בפעולות של אחיזת חפצים וכפיפת האצבעות במטרה לשמור על מנח נוטרלי של שורש כף היד. מכך נובע שהשרירים הנ"ל פעילים מאוד ברוב תנועות כף היד כולל אחיזה, הקלדה, תנועות סיבוביות, הברגה וכו'.

מה קורה ברקמות במרפק טניס?

הפציעה לרוב נובעת משימוש יתר בשרירים הפושטים באמה הגורם לעומס יתר על הגידים ונקודת אחיזתם לעצם הזרוע. כתגובה לעומס יתר זה מתרחשים מספר תהליכים:

1. דלקת

תגובה דלקתית (Inflammation) מתקיימת ברקמה כתגובה לפציעה אך נוכחת בעיקר בשלבים הראשונים של תהליך הפציעה בלבד! [4] דלקת אינה הגורם לבעיה אלה תגובה ראשונית לפציעה של הגידים והעצם אשר גורמים לכאב ומגבלה!

2. קרעים מיקרוסקופיים

ניתן לראות קרעים מיקרוסקופיים בנקודת האחיזה של השרירים הפושטים והתפתחות של רקמות הקשורות לריפוי ובניה. תגובה זו עשויה להוביל לקרעים גדולים וכישלון מבני בנקודת האחיזה. בדיקות היסטולוגיות של הרקמות מראות שינויים מקומיים כגון: חוסר ארגון של קולגן (חלבון המרכיב רקמות חיבור), הפרדת סיבים ע"י הפרשת חומרים בשם פרוטאוגליקינים, התפתחות תאית מוגברת, הגברת זרימת דם ונקרוזה מקומית. [5]

3. תהליכים ניווניים

קיימים מחקרים המעידים על כך שהסיבות להתפתחות הבעיה מעידים יותר על שינויים ניווניים אשר גורמים שינויים מבניים מקומיים יותר מאשר תהליכים דלקתיים. [6,7]

4. חוסר הספקת דם

האזור הגידי של השרירים הפושטים מכיל אזורים בעלי אספקת דם יחסית ירודה ומתוך כך ישנה ירידה ביכולת תגובת הרקמה לעומסים חוזרניים הגורמת לסיבולת תפקודית ירודה. [8]

סימפטמים:

1. כאב: הסימפטום הנפוץ ביותר במרפק טניס הוא כאב באזור החיצוני של המרפק סביב אחז הגידים הפושטים בעצם הזרוע. הכאב עשוי להשליך גם למעלה לאורך הזרוע ולמטה לאורך האמה ועד כף היד והאצבעות.

2. חולשה וחוסר גמישות: לרוב קיימת חולשה ומגבלה תנועתית של השרירים הפושטים של שורש כף היד, באחיזת חפצים ובתנועות סיבוביות של האמה.

3. מעורבות אזורים נוספים: לרוב נראה חולשה, חוסר תנועתיות וחוסר איזון גם באזורים רחוקים יותר מהמרפק (לדוגמא: אזור השכמות, כתף, צוואר, גו עליון וכף היד). על כן חשוב בעת הבדיקה והטיפול להתייחס לכל השרשרת התנועתית ולא רק לאזור הכאב!

כיצד מאבחנים מרפק טניס?

אבחון של מרפק טניס נעשה באמצעות בדיקה קלינית מקיפה הכוללת תשאול ובדיקה ולרוב אינה מצריכה צילומים והדמיות. האבחון נעשה ע"י הצלבה בין המידע הסובייקטיבי (על סמך התשאול) וממצאי הבדיקה הקלינית האובייקטיביים כולל בדיקות קליניות מיוחדות לליקוי זה.

במקרים נדירים קיים צורך בהדמיות נוספות לשלילת מרכיבים נוספים אך זאת לאחר הבדיקה הקלינית בלבד. מומלץ שהבדיקה תבוצע ע"י פיזיותרפיסטים מומחים לבעיות אורתרופדיות או רופאים מומחים לתחום זה. בתהליך הבדיקה אנו בודקים ושוללים מעורבות של מרכיבים נוספים כמו פגיעה עצבית, מעורבות המפרק בכאב, חשד לשברים, הקרנה עצבית צווארית וחשד למרכיבים נוספים המצריכים בירור נוסף. במידת הצורך אנו מפנים את המטופלים לרופא לצורך המשך בירור מעמיק.

טיפול במרפק טניס

הטיפול במרפק טניס מתבצע בפיזיותרפיה הכוללת טיפול מנואלי לשחרור שרירים ורקמות רכות, מניפולציות מקומיות, דיקור מערבי (IMS), מתיחות, תרגילי חיזוק, טיפול פאסציאלי Fascial Manipulation, חבישות יעודיות לתסמונת זו, טייפינג / קינזיוטייפ, יעוץ ארגונומי ושינוי הרגלים. הטיפול כולל גם טיפול מקומי לרקמה הפגועה באמצעות מכשירי גלים להזרמת דם וקידום הריפוי, דיקור מערבי וטכניקות עיסוי נקודתיות להתנעת תהליכי ההחלמה של הרקמה.

לעיתים קרובות קיים צורך בטיפול באזורים מרוחקים מהמרפק (צוואר, שכמה, כתף, גו, וכף היד) על מנת לתקן חוסר איזון מכאני התורם לפציעה ומשמר את המצב הכרוני הלקוי.

חשוב לזכור שהמרפק הינו חלק משרשרת תנועתית מקיפה ולכן הבדיקה והטיפול לרוב מצריכים טיפול גם באזורים הסמוכים על מנת להשיג ריפוי ארוך טווח.

במידה ואין שיפור כתוצאה מטיפולי פיזיותרפיה אנו ממליצים להפנות את המטופל.ת לרופאים מומחים ע"מ לשקול התערבויות פולשניות כגון זריקות מקומיות וניתוחים.

לסיכום:

תסמונת מרפק טניס גורמת לכאב בחלק החיצוני של המרפק בעת שימוש בכף היד והמרפק אשר נגרמת מפציעה כרונית של הגידים הפושטים באמה ונקודת אחיזתם בעצם הזרוע.

אנשים המבצעים פעולות חוזרניות של כף היד כגון שימוש ממושך במחשב ומאמצים נרחבים אחרים של כף היד והמרפק נמצאים בסיכון מוגבר לבעיה זו.

ברוב המצבים ניתן להשיג ריפוי מלא של מרפק טניס באמצעות טיפולי פיזיותרפיה הכוללים בדיקה מעמיקה וטיפול מותאם אישית לכל מטופל.ת על סמך תוצאות הבדיקה.

הטיפול כולל שימוש במגוון רחב של טכניקות הכוללת טיפול מנואלי, שימוש במכשירים והדרכה לתרגילים ושינוי הרגלים בסביבת הבית.

מאמרים:

1. Walz D, et al. Epicondylitis: Pathogenesis, Imaging, and Treatment. RadioGraphics. 2010; 30(1): 167 – 184

2. Karanasios S. et al. Diagnostic accuracy of examination tests for lateral elbow tendinopathy (LET) - A systematic review. Journal of Hand Therapy 2021; S0894-1130(21)0039-9

3. Van Rijn R, et al. Associations between work-related factors and specific disorders at the elbow: a systematic literature review. Rheumatology (Oxford) 2009;48(5):528-536

4. Baker C, Plancher K. Operative treatment of elbow injuries. New York: Springer, 2002.

5. Nirschl R. Tennis elbow. Orthop North Am. 1973;4:787-99.

6. Pienimäki T, et al. Associations Between Pain, Grip Strength, and Manual Tests in the Treatment Evaluation of Chronic Tennis Elbow . Clin J Pain 2002; 18(3):164-170

7. Whaley A, Baker C. Lateral epicondylitis. Clin Sports Med 2004;23(4):677– 691

8. Davenport T, et al. The EdUReP Model for Nonsurgical Management of Tendinopathy. Phys Ther 2005;85(10):1093-103